Vayedaber

Simple Havroutah

Tmourah

Daf 33a

הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ''וְאִם כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה''' — בְּבַעֲלֵי מוּמִין שֶׁיִּפָּדוּ.

Traduction

But if the halakha of standing and valuation is already mentioned with regard to a non-kosher animal, how do I realize the meaning of the verse: ''And if it be any non-kosher animal, of which they may not bring an offering unto the Lord, then he shall set the animal before the priest. And the priest shall value it.'' The verse is referring to blemished animals, which are unfit for sacrifice just like non-kosher animals, and it teaches that they can be redeemed.

Tossefoth non traduit

הא מה אני מקיים (כל הבהמה) אשר לא יקריב ממנה בבעלי מומין שיפדו. ואין לומר דאימא איפכא דקרא דאשר [לא] יקריבו משמע דאינה פסולה אלא להקרבה אבל להדיוט שריא:

יָכוֹל יִפָּדוּ עַל מוּם עוֹבֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר ''אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה'' — שֶׁאֵינָהּ קְרֵיבָה כָּל עִיקָּר, יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵינָהּ קְרֵיבָה הַיּוֹם אֶלָּא לְמָחָר.

Traduction

The baraita continues: One might have thought that any blemished animal can be redeemed, even for a temporary blemish. Therefore, the verse states: ''Non-kosher animal, of which they may not bring an offering,'' which indicates that only a blemished animal that may not be sacrificed at all, i.e., one with a permanent blemish, is redeemed. This animal with a temporary blemish is thereby excluded, as it may not be sacrificed today, but it may be sacrificed tomorrow.

וְאָמַר רַחֲמָנָא: עֲבֵיד לַהּ הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה.

Traduction

The Gemara concludes its reasoning: And the Merciful One states that one should perform standing and valuation for a blemished animal, in accordance with the verse ''Then he shall set the animal before the priest. And the priest shall value it.'' Since the verse requires that the animal have a permanent blemish to be redeemed, it must be referring to an animal consecrated for the altar, as all animals consecrated for Temple maintenance may be redeemed, even unblemished ones. Furthermore, as this is an unattributed baraita that appears in the Sifra, it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, the disputant of Rabbi Shimon, and therefore it follows the opinion of the Rabbis of the mishna. It may therefore be concluded from the baraita that the Rabbis hold that one redeems an animal consecrated for the altar with standing and valuation, as maintained by Rabbi Yoḥanan.

Rachi non traduit

ואמר רחמנא עביד לה העמדה והערכה. דכתיב בתריה והעמיד והעריך וגו' והא ודאי קדשי מזבח היא מדבעינן מום קבוע דאי בדק הבית תמימים נמי מפרקי דמאי איכפת להו אי תם אי בעל מום. אלמא קדשי מזבח נמי היו בכלל העמדה והערכה לרבנן דהא ברייתא רבנן היא דהא סתם סיפרא היא וסתם סיפרא ר' יהודה (בכורות דף סא.) בר פלוגתא דר''ש והיינו כרבי יוחנן. ומהכא שמעינן קדשי מזבח לרבנן וממתני' שמעינן קדשי ב''ה מדקאמר ר''ש קדשי בדק הבית יפדו מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי יקברו:

Tossefoth non traduit

ואמר רחמנא עביד לה העמדה והערכה. דבהאי קרא דאשר לא יקריבו כתיב והעמיד והעריך וסתם סיפרא ר' יהודה אלמא רבנן דעלמא אית להו העמדה בקדשי מזבח ובקדשי ב''ה ק''ל ממתניתין מדקאמר ר''ש יפדו מכלל דלרבנן לא יפדו א''נ קדשי ב''ה ק''ל מדכתיב והעמידו הכהן בין טוב ובין רע איזהו דבר שאין חילוק בין טוב לרע הוי אומר זה קדשי ב''ה ר''ש:

אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַב: מַאי טַעְמָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר לְרַבָּנַן קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה? דְּאָמַר קְרָא: ''וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אוֹתָהּ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע''.

Traduction

§ The Gemara analyzes the opinion of Reish Lakish. Rav Giddel said that Rav said: What is the reasoning of Reish Lakish, who said that according to the Rabbis, animals consecrated for Temple maintenance were included in the halakha of standing and valuation, whereas animals consecrated for the altar were not included in the halakha of standing and valuation? The reasoning is that the verse states: ''Then he shall set the animal before the priest. And the priest shall value it, whether it be good or bad'' (Leviticus 27:12).

Rachi non traduit

בין טוב ובין רע. משמע אחד טוב ואחד רע דשניהן שוין תם ובעל מום:

אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָלוּק בֵּין טוֹב לְרַע? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְאָמַר קְרָא ''אוֹתָהּ'' לְמַעוֹטֵי קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ.

Traduction

Rav explained: What is an item for which the halakha is not divided between good and bad, i.e., where there is no difference between unblemished and blemished animals? You must say that this is an item consecrated for Temple maintenance, which has the same sanctity whether blemished or unblemished. And the verse states: ''And the priest shall value it.'' The restrictive term ''it'' serves to exclude animals consecrated for the altar from the halakha of standing and valuation.

Rachi non traduit

אותה למעוטי קדשי מזבח. ולא קאי האי והעמיד והעריך ארישא דקרא דמשתעי בקדשי מזבח:

וְרַבִּי יוֹחָנָן, ''אוֹתָהּ'' לְמַעוֹטֵי מַאי? לְמַעוֹטֵי בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ.

Traduction

The Gemara asks: And according to Rabbi Yoḥanan, who says that according to the Rabbis, animals consecrated for the altar are also included in the obligation of standing and valuation, the term ''it'' serves to exclude what? The Gemara responds: It serves to exclude from the halakha of standing and valuation an animal that was blemished from the outset and was consecrated for the altar.

Rachi non traduit

ור' יוחנן. אית ליה ודאי דהאי בין טוב ובין רע בקדשי ב''ה קאי ומיהו והעמיד והעריך ארישא דקרא דאוקימנא בקדשי מזבח ואסיפא דמשתעי בב''ה קאי ואותה למעוטי בעל מום מעיקרו בקדשי מזבח. ולר''ל לא צריך בעל מום מעיקרו למעוטי דהוא אמר לרבנן קדשי מזבח לא היו ואפילו קדם הקדישן למומן וכ''ש האי:

וּלְתַנָּא דְּבֵי לֵוִי, דְּאָמַר דַּאֲפִילּוּ בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, דְּתָנֵי לֵוִי: הַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, וַאֲפִילּוּ בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ, וְכֵן תָּנֵי לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ: וַאֲפִילּוּ חַיָּה, וַאֲפִילּוּ עוֹפוֹת, וְהָכְתִיב ''אוֹתָהּ''! קַשְׁיָא.

Traduction

The Gemara raises a difficulty: But this is problematic according to the tanna of the school of Levi, who said that even an animal that was blemished from the outset is included in the halakha of standing and valuation. As Levi taught: Everything was included in the halakha of standing and valuation, even an animal blemished from the outset. And Levi taught likewise in his baraita: Even an undomesticated animal, and even birds that are not brought as offerings, e.g., geese, are included in the halakha of standing and valuation. But isn’t it written ''it,'' which must serve to exclude some animal from the obligation of standing and valuation? If so, how can Levi teach that everything is included? The Gemara concludes: Indeed, this poses a difficulty.

Rachi non traduit

ואפי' חיה ועופות. כגון אווזין ותרנגולין דלא שייכי כלל למזבח:

Tossefoth non traduit

אפילו חיה ואפילו עוף. כגון שמתפיס תרנגולין לב''ה והא דאמרינן מנחות (דף ק:) אין לעופות פדיון ה''מ בשקדשה קדושת הגוף למזבח:

אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר, קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא הָיוּ? דְּאָמַר קְרָא: ''וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אוֹתָהּ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע'', אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁחָלוּק בֵּין טוֹב וּבֵין רָע? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, וְאָמַר קְרָא ''אוֹתָהּ'' לְמַעוֹטֵי בֶּדֶק הַבַּיִת.

Traduction

The Gemara discusses the opinion of Rabbi Shimon in the mishna. Rav Yehuda said that Rav said: What is the reasoning of Rabbi Shimon, who said that animals consecrated for the altar were included in the halakha of standing and valuation, and therefore if they died without redemption they are buried, but animals consecrated for Temple maintenance were not included in this halakha? As the verse states: ''Then he shall set the animal before the priest. And the priest shall value it, whether it be good or bad'' (Leviticus 27:11–12). What is an item for which the halakha is divided between good and bad, i.e., between an unblemished and blemished animal? You must say that this is an animal consecrated for the altar, and the verse states: ''And the priest shall value it,'' which serves to exclude animals consecrated for Temple maintenance from the halakha of standing and valuation.

אִי הָכִי, ''בֵּין טוֹב לְרָע'' מִיבְּעֵי לֵיהּ! קַשְׁיָא.

Traduction

The Gemara asks: If so, that the verse is referring to a consecration for which there is a distinction between good and bad, then it should have stated: And the priest shall value it between good and bad, to indicate that this distinction is made. The term ''whether it be good or bad'' indicates that the two types have the same halakha, as claimed by the Rabbis. The Gemara concludes: This poses a difficulty for the opinion of Rabbi Shimon.

Rachi non traduit

בין טוב לרע מבעי ליה. משמע דהוי חילוק בין טוב לרע ובין טוב ובין רע משמע אחד טוב ואחד רע ושניהן שוין:

מֵיתִיבִי: מֵתוּ תְּמִימִין — יִקָּבְרוּ, וּבַעֲלֵי מוּמִין — יִפָּדוּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, אֲבָל בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת — בֵּין תְּמִימִין בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִים יִקָּבֵרוּ.

Traduction

§ The Gemara raises an objection to the opinions of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish from a baraita: With regard to consecrated animals that died, if they were unblemished they are not redeemed and shall be buried, and if they were blemished they can be redeemed. In what case is this statement said? It is said with regard to animals consecrated for the altar. But with regard to animals consecrated for Temple maintenance, both unblemished and blemished animals shall be buried. This is the statement of the Rabbis.

Rachi non traduit

מתו תמימים יקברו. אפילו הנך דליתנהו בכלל העמדה והערכה היכא דמתו תמימים עבוד רבנן מעלה דיקברו הואיל והוו חזי להקרבה:

בקדשי מזבח. קס''ד השתא משום דלא היו בכלל העמדה והערכה:

אבל בקדשי בד''ה כו'. דהיו בהעמדה והערכה:

Tossefoth non traduit

תמימים יקברו בעלי מומין יפדו. השתא ס''ד משום דקדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה ותמימים יקברו דאין בהן מום ואין רשאין לפדות בלא מום:

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, תְּמִימִים — יִקָּבְרוּ, בַּעֲלֵי מוּמִין — יִפָּדוּ. תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מֵרֵישָׁא!

Traduction

Rabbi Shimon says: Both in a case where the animals that died were consecrated for the altar and in a case where they were consecrated for Temple maintenance, if they were unblemished they can be buried, and if they were blemished they can be redeemed. This is apparently a conclusive refutation of the statement of Rabbi Yoḥanan, from the first clause of the baraita, as Rabbi Yoḥanan holds that according to the Rabbis, both animals consecrated for the altar and those consecrated for Temple maintenance are included in the halakha of standing and valuation and are buried if they died.

Rachi non traduit

ר''ש אומר כו' תמימין יקברו. משום מעלה:

ובעלי מומין יפדו. לקמיה פריך היכי קאמר ר''ש קדשי מזבח [יפדו] הא בין רבי יוחנן בין ר''ל אמרי דלר''ש קדשי מזבח הוו בכלל העמדה והערכה:

מרישא תיובתא לרבי יוחנן. דקתני לרבנן בקדשי מזבח יפדו:

Tossefoth non traduit

רבי שמעון אומר תמימים יקברו. דכי נמי קדשי ב''ה לא היו כדמפרש לקמן טעמא משום דחזו להקרבה:

אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ.

Traduction

The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan could say to you: What are we dealing with here? We are dealing with an animal that was blemished from the outset. In such a case, the Rabbis rule that the animal was not included in the halakha of standing and valuation and is therefore redeemed if it dies. But a consecrated animal that subsequently developed a blemish and died must be buried.

Rachi non traduit

בבעל מום מעיקרו. משום הכי יפדו ובקדשי ב''ה יקברו דהתם לא שני בין בעל מום מעיקרו לקדם הקדישו למומו:

Tossefoth non traduit

הכא במאי עסקינן בבעל מום מעיקרו. ואפ''ה בקדשי ב''ה יקברו דבכל ענין היו דלא שייך לפלוגי בין תם מעיקרו לבעל מום מעיקרו הואיל ואינן עומדות אלא לדמיהן:

הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי תֵּימָא שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן — לִיפְלוֹג רַבִּי שִׁמְעוֹן עֲלַהּ, אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָּה בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ.

Traduction

The Gemara adds: So too, it is reasonable that the baraita is discussing animals blemished from the outset, as, if you say that it is referring to animals whose consecrations preceded their blemishes, then Rabbi Shimon should disagree with the Rabbis on this point and maintain that such blemished animals consecrated for the altar should be buried, not redeemed. After all, Rabbi Shimon holds that animals consecrated for the altar are included in the halakha of standing and valuation. Rather, must one not conclude from this that the baraita is dealing with an animal that is blemished from the outset?

Rachi non traduit

והכי מסתברא דאי בשקדם הקדישו את מומו. וטעמייהו דרבנן כדר''ל דקדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה ליפלוג ר''ש עלה ולימא בקדשי מזבח יקברו דהא לר''ש קדשי מזבח היו בהעמדה והערכה אלא מדלא פליג ש''מ בבעל מום מעיקרו קאי ומשום הכי קדשי מזבח יפדו וקדשי ב''ה נמי יפדו דלר''ש (נמי) קדשי ב''ה לא היו:

אֶלָּא, לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ!

Traduction

The Gemara raises a difficulty: But if the baraita is referring to animals blemished from the outset, and for this reason the Rabbis hold that the animal is redeemed, then it may be inferred that the Rabbis maintain that if the animal developed a blemish after its consecration and died, it must be buried. If so, let us say that the baraita is a conclusive refutation of the opinion of Reish Lakish, who maintains that according to the Rabbis, animals consecrated for the altar were not included in the halakha of standing and valuation and are redeemed if they died.

Rachi non traduit

לימא תיהוי תיובתא דר''ל. דהא מגופה שמעינן דאבעל מום מעיקרו קאי והשתא י''ל טעמא דבעל מום מעיקרו הא קדם הקדישו למומו לרבנן נמי יקברו:

רֵישׁ לָקִישׁ מוֹקֵים לַהּ בְּשֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן, אִי הָכִי, נִיפְלוֹג רַבִּי שִׁמְעוֹן עֲלַהּ.

Traduction

The Gemara responds: Reish Lakish interprets the baraita as referring to animals whose consecrations preceded their blemishes. Consequently, the statement of the Rabbis is in accordance with his opinion that animals consecrated for the altar were not included in the halakha of standing and valuation and are therefore redeemed if they died. The Gemara asks: If so, then the earlier question recurs, as Rabbi Shimon should disagree with the statement of the Rabbis and say that such blemished animals consecrated for the altar are buried.

Rachi non traduit

בשקדם הקדישו את מומו. וטעמייהו דרבנן משום דקדשי מזבח לא היו:

נפלוג ר''ש עלה. דקדשי מזבח ונימא יקברו ואמאי קתני לר''ש אחד קדשי מזבח וא' קדשי ב''ה יפדו:

רֵישׁ לָקִישׁ מֵיפָךְ אָפֵיךְ, וְהָכִי מוֹתֵיב מִמְּכִילְתָּא אַחֲרִיתִי: מֵתוּ, בֵּין תְּמִימִין בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין — יִקָּבֵרוּ. [בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, אֲבָל בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת — יִפָּדוּ.]

Traduction

The Gemara answers: Reish Lakish reverses the text of that baraita, i.e., he maintains that in that baraita, Rabbi Shimon explicitly states that animals consecrated for the altar are buried, whether they are unblemished or blemished. And he raises his objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from another baraita, like this: With regard to consecrated animals that died, whether they were unblemished or blemished, they shall be buried. With regard to what case is this ruling stated? It is stated with regard to animals consecrated for the altar, but in the case of animals consecrated for Temple maintenance, they can be redeemed. This is the statement of the Rabbis.

Rachi non traduit

ומשני ר''ל מיפך אפיך והכי מותיב ממכילתא אחריתי. דאשכח ברייתא אחריתי דמהפך לה ומותיב לה הכי לר' יוחנן דרשב''ל לא מייתי לה להא תיובתא לר' יוחנן כדגרסי' לה הכא דקתני בר''ש בהדיא קדשי מזבח יפדו:

אלא מיפך אפיך והכי מותיב לה כדאשכחנא במכילתא אחריתי בין תמימים כו'. ואע''ג דבין האי לישנא ללישנא דלעיל כי דייקת בה ליכא מידי אלא (לאו) דקתני בהדיא לר''ש קדשי מזבח יפדו:

Tossefoth non traduit

רבי שב''ל מפיק ותני במכילתין אחריתי. והך דלעיל משבשתא אלא בין תמימין בין בעלי מומין יקברו ומיירי בקדשי ב''ה וכדרבנן דאמרי שהיו [בכלל כו'] ר''ש אומר [תמימים] יקברו כדאמר לקמן משום דחזו להקרבה ומחמירין ביה קדושת מזבח במה דברים אמורים בקדשי ב''ה אתאן לת''ק ולכך אמר יקברו אבל קדשי מזבח כו' רש''א תמימין יקברו אבל בעלי מומין יפדו דלא היו בכלל העמדה תיובתא דרבי יוחנן אמר לך רבי יוחנן כו' תיובתא דרשב''ל ה''נ דפליג ר''ש ודקדק רש''י דברייתא קמייתא נמי נימא הכי ומאי אולמיה דהאי בתרייתא וי''ל דלא דמי דהא אקמייתא ליכא למימר הכי דאם בעלי מומין דת''ק מיירי שהוממו אחר הקדשן ובקדשי מזבח סברא הוא לומר דר' שמעון דקאמר במילתיה אחד קדשי מזבח יפדו בבעלי מומין דתנא קמא מיירי שהוממו אחר שהוקדשו אבל בהך בתרייתא דר''ש לא איירי במילתיה כלל בקדשי מזבח ובחד מילתיה הוא דרבנן דאמר אבל בקדשי מזבח בעלי מומין יפדו מיירי שפיר בשקדם הקדשן ור''ש פליג עלייהו אבל לכך שנה התנא למילתיה משום דבמילתיה לא הזכיר כלל קדשי מזבח ולא גילה בדעתו כלל מה אומר בקדשי מזבח:

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: תְּמִימִים — יִקָּבְרוּ, וּבַעֲלֵי מוּמִין — יִפָּדוּ. תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִסֵּיפָא!

Traduction

The baraita continues: Rabbi Shimon says: With regard to animals consecrated for Temple maintenance that died, if they were unblemished they shall be buried, and if they were blemished they can be redeemed. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan, from the latter clause of the statement of the Rabbis in this baraita. According to the baraita, the Rabbis rule that animals consecrated for the altar are redeemed, whereas according to Rabbi Yoḥanan, the Rabbis maintain that animals consecrated for the altar are buried.

Rachi non traduit

במה דברים אמורים. דקאמר ת''ק בעלי מומין יקברו בקדשי ב''ה אבל קדשי מזבח יפדו דלא היו בהעמדה והערכה ואתא ר' שמעון לחלוק בקדשי ב''ה דאמרת יקברו לדידי יפדו:

תיובתא דר' יוחנן מהך סיפא. דקתני לת''ק אבל בקדשי מזבח יפדו:

אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי תֵּימָא בְּשֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן — נִיפְלוֹג רַבִּי שִׁמְעוֹן עֲלַהּ.

Traduction

The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan could say to you: What are we dealing with here? We are dealing with an animal that was blemished from the outset. The Gemara notes: So, too, it is reasonable that the baraita is referring to animals blemished from the outset, as, if you say that it is dealing with animals whose consecrations preceded their blemishes, and the Rabbis hold that animals consecrated for Temple maintenance are buried whereas those consecrated for the altar are redeemed, then Rabbi Shimon should disagree with the statement of the Rabbis on both accounts, rather than disagreeing merely in the case of animals consecrated for Temple maintenance.

Rachi non traduit

בבעל מום מעיקרו. ובב''ה יקבר דהתם לא שני לן בין תם מעיקרו לבעל מום מעיקרו:

ניפלוג רבי שמעון עלה. ונימא תרתי קדשי ב''ה יפדו וקדשי מזבח יקברו אלא מדלא פליג אלא בקדשי ב''ה דקאמרי אינהו יקברו ואינהו יפדו ובקדשי מזבח שתיק ממאי דאמרי רבנן יפדו ש''מ בבעל מום מעיקרו איירי:

אֶלָּא לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ! אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן — בְּשֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן. וְנִיפְלוֹג רַבִּי שִׁמְעוֹן עֲלַהּ! אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: הָכִי נָמֵי דִּפְלִיג רַבִּי שִׁמְעוֹן.

Traduction

The Gemara asks: But if so, let us say that the baraita is a conclusive refutation of the opinion of Reish Lakish, as Rabbi Shimon does not disagree with the Rabbis in the case of animals consecrated for the altar. The Gemara answers that Reish Lakish could say to you: What are we dealing with here? We are dealing with animals whose consecrations preceded their blemishes. The Gemara reiterates: But in that case, Rabbi Shimon should disagree with the Rabbis. The Gemara responds: Reish Lakish could say to you: Indeed, Rabbi Shimon disagrees with the Rabbis even with regard to animals consecrated for the altar. The baraita mentions Rabbi Shimon’s opinion only with regard to consecrations for Temple maintenance, but he also disagrees with regard to consecrations for the altar.

Rachi non traduit

ה''נ דפליג. ותנא לך פלוגתייהו בב''ה וה''ה דפליג עלייהו נמי בקדשי מזבח דיקברו:

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: לְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר לְרַבָּנַן: קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, וְקָתָנֵי ''קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ

Traduction

§ The Gemara further discusses the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish. Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: According to Reish Lakish, who says that according to the Rabbis, animals consecrated for the altar were not included in the halakha of standing and valuation, and it is taught with regard to animals consecrated for the altar

Rachi non traduit

לריש לקיש דאמר לרבנן כו'. הא דקתני בהך ברייתא קדשי מזבח יפדו מוקים לה אפילו בקדם הקדישן את מומן ש''מ כו' בשלמא לר' יוחנן דמוקים לה בבעל מום מעיקרו לא איכפת לן אם נפדה לכלבים דהא לא נחתא מעולם קדושה לגופיה אלא לריש לקיש איכא למיבעי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source